webxp.searchbutton

קוד אדסנס

webxp.blog

DnnForge - NewsArticles

מודעות היא בריאות! מדוע אנחנו אוכלים יותר ממה שנדמה לנו וכיצד יצרני המזון יכולים לסייע לנו לקחת שליטה?
רוני גורדון / 24 יולי 2013
בין אינסוף סוגי דיאטות ושיטות שונות להרזיה, פעמים רבות אני נתקלת בהמלצה אחת שחוזרת על עצמה לעיתים קרובות: לנהל רישום קפדני של כל מה שאני אוכלת. נכון, מדובר בטרחה לא קטנה (שבטווח הארוך הופכת את העניין למשימה בלתי אפשרית בפועל), אבל כל מי שניהל אי פעם רישום אמיתי, כזה שלא מקפח אף ביס גנוב או טעימות "קטנות" מהסיר, מופתע לגלות שמדובר ברשימה ארוכה ועתירת קלוריות יותר משציפה לראות. למה זה קורה? והאם זוהי רק אשמתנו? מצאתי כמה תשובות לשאלות שלי בספר "אכילה לא מודעת" של הפרופסור להתנהגות צרכנים בריאן וונסינק מאוניברסיטת קורנל בארה"ב.


פרופסור וונסינק ב... הדגמה והספר שכתב

 וונסינק טוען שאנחנו אמנם יודעים לומר אם אכלנו היום מעט מדי או יותר מדי, אבל לא אם אכלנו היום 1900 קלוריות או 2000. הבעיה היא ש-100 קלוריות לפה או לשם הן בדיוק המרווח שיגרום לנו להשיל או להוסיף למשקלנו 5 קילו בשנה! וונסינק אף מציין את מאמרו המדעי של דר' ג'יימס הילרד, מאמר שכבר הפך לקלאסיקה, בו הוא מציין כי מספיק שנוריד 100 קלוריות מהתפריט היומי שלנו כדי לרזות ולפתור את רוב בעיות ההשמנה. 

וונסינק ערך מחקר בהשתתפות אלפי אנשים שהראה שרובנו גרועים מאוד בהערכת כמות הקלוריות שאנחנו צורכים במהלך היום. בממוצע, אנשים בעלי משקל תקין מעריכים שצרכו 20% פחות ממה שצרכו בפועל, ואילו אנשים בעלי עודף משקל מעריכים כי צריכתם נמוכה ב30%-40% ממה שצרכו בפועל! כל המחקרים מראים שאנחנו יכולים לאכול 20% יותר או פחות מכמות הקלוריות המומלצת מבלי שבכלל נהיה מודעים לכך. זאת הסיבה שאנחנו זקוקים לעוגן, לסימון חיצוני שידריך אותנו כמה כדאי לנו לאכול. גודל האריזה, הוא אחד העוגנים החזקים שלנו. וזוהי, בעיניי, המטרה שעלינו לסמן כדי להתחיל ולשנות דברים. 

בישראל, מדינה שאחד מערכיה המקודשים הוא "לגמור מהצלחת", לגודל האריזה יש השפעה רבה על השורה התחתונה במאזן הקלוריות היומי. עם יד על הלב – כמה פעמים קרה לכם שסיימתם לאכול את כל תכולת האריזה, בלי קשר למידת השובע שלכם?

וונסינק כותב: נכון שכולנו צריכים לאכול, אבל הכמות אותה אנו צורכים היא במידה רבה פועל יוצא של סביבתנו. אנחנו לא אוכלים יותר מדי בגלל שאנחנו רעבים. אנחנו אוכלים יותר מדי בגלל משפחה וחברים, אריזות וצלחות, שמות ומספרים, תוויות ותאורה, צבעים, צורות, ריחות, הסחות דעת ועוד. זוהי רק ההתחלה - הרשימה הזו היא אינסופית... רובנו כלל לא מודעים לגורמים שמשפיעים על מה וכמה אנחנו אוכלים. אנחנו משוכנעים כי אנחנו מתוחכמים מספיק בכדי שלא ניפול למלכודות ולא נהיה מושפעים מאריזות המוצרים, וזה בדיוק הגורם שהופך את האכילה הלא מודעת לכל כך מסוכנת. אנחנו כמעט אף פעם לא מודים שזה קורה לנו.

וונסינק מצא במחקריו שאדם ממוצע מקבל 200 החלטות שונות לגבי מזון מדי יום. 200 החלטות! את רובן, הוא אפילו לא יכול להסביר. מסיבה זו, כשמדובר בירידה במשקל, אנחנו לא יכולים לסמוך רק על השכל שלנו או על כוח הרצון. אי אפשר לקבל 200 החלטות ביום ולצפות שכולן תהינה מושלמות ו"לפי הספר". מיליוני שנות אבולוציה ואינסטינקטים הישרדותיים קוראים לנו לאכול לעיתים קרובות ככל שניתן וכמה שיותר. רובנו לא מסוגלים לגייס מספיק כוח רצון שיגרום לנו להסתכל על צלחת עוגיות חמות שרק יצאו מהתנור, להגיד לעצמנו: "אני לא הולך לאכול את העוגייה הזאת... אני לא הולך לאכול את העוגייה הזאת..." ובאמת לעמוד בזה. ככה זה – הגוף והמוח שלנו מאומנים להילחם בהתנזרות, וגרוע מכך – הסביבה היומיומית שלנו היא בעצם מלכודת דבש אחת גדולה.

השקעה של מיליארדי דולרים בפרסום ושיווק דואגים לכך שתמיד נוכל להזין את הבטן הגדלה ואת העיניים הגדולות במאכלים האהובים עלינו. בסופו של דבר, אנחנו רק בני אדם. יש לנו חולשות, וגרגרנות היא אחת מהן. חלקנו מצליחים לעמוד יפה בפיתויים, אבל עבור רובנו מדובר במאבק יומיומי ומלא תסכולים.

רק אם נדרוש ונשכנע את יצרני המזון שאריזות אישיות בגודל סביר עם סימון קלורי ידידותי למשתמש – כזה שיאפשר לנו לצרוך את כל תכולת האריזה, לזכור, לחבר ולהשוות בין המוצרים השונים ללא מאמץ - הן בדיוק מה שאנחנו צריכים ומה שאנחנו מוכנים לקנות, יהיה לנו קצת קל יותר גם על המאזניים וגם בחיים.


webxp.UserStatus

webxp.rightMenuUp