webxp.searchbutton

קוד אדסנס

webxp.blog

DnnForge - NewsArticles

על סימון תזונתי ותזונה נכונה... קראו על התהליכים והחידושים בתחום הסימון התזונתי ועל... מעייני הישועה...
רוני גורדון / 8 יולי 2015

הגידול במימדי ההשמנה, כמו גם (ואולי בעיקר) הנטל הכלכלי שמגיפת ההשמנה מייצרת, הביא יותר ויותר מדינות וקובעי מדיניות לחפש פתרונות רגולטוריים, ולשים את הנושא במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי.

תראו איך בשנת 2014 החקיקה בנושא סימון תזונתי - הצבע הסגול - משתלטת על העולם:

ותראו את המצב ששרר שבע שנים לפני כן:

* הצבע הסגול מסמל מדינות שמחייבות סימון תזונתי בחקיקה, הצבע הצהוב מסמל מדינות שבהן סימון תזונתי הינו וולנטרי, והצבע הלבן מדינות שלגביהן אין מספיק מידע.

התמונות מתוך מחקר שנעשה על ידי ה- European Food Information Council.

אז האם עברו עלינו שבע שנים טובות?
או, במילים אחרות, האם במדינות שחייבו סימון תזונתי חלה ירידה בשיעורי ההשמנה?

התשובה היא לא. מסתבר שהסימון התזונתי לא ממש עוזר במלחמה בעודף המשקל. בתשובה לשאלה 'מדוע כל כך קשה לבחור מזון בריא?' קובע מאמר בעיתון Eater שהצרכן ניזון ממסרים שיווקיים בחזית האריזה שמוליכים אותו שולל. כך, למשל, מוצרים שמצהירים הצהרות תזונתיות ("עשיר בסידן", "ללא תוספת סוכר", "עשיר בחלבון", "טבעי", "דל שומן" ועוד...) מייצרים אשליה של מוצרים בריאים, למרות שעשויים להכיל רמות גבוהות של רכיבים שהבריאות מהם והלאה.

אז למה הצרכנים נופלים בפח?

כי אין להם זמן להתעמק במוצרים, לקרוא את המידע בטבלה התזונתית ולהשוות בין מוצרים: כך, לדוגמא, בעוד סופרמרקט אמריקאי ממוצע מחזיק בין 15,000 ל- 60,000 פריטים, הזמן הממוצע שמבלה הקונה בסופר עומד על 41 דקות, וזה משאיר לו מעט מידי זמן לקבלת החלטות מושכלות. מחקר שבוצע בשנת 2011 מצא שהצרכנים מקדישים כ- 1/3 שניה לכל החלטה...

אז מה הפתרון? FOP, שזה ראשי תיבות עבור: Front-Of-Package...
כלומר רגולציה שתקבע כללים אחידים עבור מתן מידע תזונתי מקוצר (או מסכם) בחזית האריזה.

ועד שהתובנה הזו חלחלה לקובעי המדיניות ברחבי העולם, אצו רבים ל'הרים את הכפפה' – מומחים לתזונה ודיאטה, ממשלות, יצרנים, רשתות שיווק, ארגוני בריאות פרטיים וציבוריים, כמו גם יזמים פרטיים, שפיתחו שיטות שונות של מתן מידע תזונתי בחזית האריזה, או על גבי תוויות מדף, או באמצעות אפליקציות...

כבר סיפרנו לכם בהרחבה על השיטות הבאות:

  • שיטת הרמזור האנגלית, שצובעת את רכיבי המוצר הרעים בצבעי רמזור...
  • שיטת Nuval, שמדרגת את כל המוצרים בסופרמרקט בציון בריאותי בין 1 ל-100...
  • שיטת Guiding Stars, שמעניקה בין 0 ל-3 כוכבי בריאות לכל המוצרים בסופרמרקט...
  • אפליקציית Fooducate, שמעניקה ציון בריאותי בין A ל-D, שמקביל ל-1 עד 10...
  • אפליקציית Shopwell, שמעניקה ציונים בין 0 ל-100...
  • ההמלצות של ה- Institute of Medicine בארה"ב לסימון קלוריות, כולל מדרג בריאותי של בין 0 ל-3 כוכבי בריאות...
  • ועוד...

הנה דוגמא לסימון התזונתי של אפליקציית Fooducate, אשר מעבר לציון הבריאותי, עושה שימוש בצבעי הרמזור:

אך למרות התפיסה שריבוי השיטות מייצר בלבול, ברוב המדינות המפותחות לא מצליחים לקבל החלטה. מסתבר שלנו, בעולם המערבי, יש הרבה מה ללמוד מן המדינות המתפתחות:

תאילנד היתה המדינה הראשונה שחייבה סימון בחזית האריזה כבר בשנת 2011. דרום קוריאה הלכה בעקבותיה ואימצה את שיטת הרמזור כסימון FOP מחייב. מאז, אימצו גם מקסיקו, אקוודור, צ'ילה ופרו סוגים שונים של סימון תזונתי בחזית האריזה...

אז האם זה באמת מסובך לבחור שיטה יעילה?

אנחנו, במועדון ה-100, חושבים שלא... עשרות השיטות שקיימות בשוק, הופכות את הבחירה לפשוטה יותר. ובאמת שני חוקרים שמתמחים בפסיכולוגיה – הפרופסור Thomas Shultz מאוניברסיטת מונטריאול, והדוקטור Peter Helfer מאוניברסיטת McGill ערכו מחקר, שהתקיים במקביל בארה"ב וקנדה, שבו בדקו את היעילות של ארבע שיטות שונות של סימון תזונתי מקוצר:

הראשונה: per cent daily value, כמו שיטת Facts-Up-Front, אשר אומצה באופן וולנטרי על ידי תעשיית המזון האמריקאית. השיטה מספקת טבלה תזונתית מקוצרת בחזית האריזה, שכוללת מידע כמותי למנה כמפורט: (א) קלוריות, (ב) רכיבי המוצר הרעים: שומן רווי, נתרן וסוכר, ו- (ג) אופציה לסימון של עד שני רכיבים בריאים (בגרסה האמריקאית).

השניה: Nuval, אשר פותחה ע"י הפרופסור David Katz מאוניבסיטת Yale, ומיושמת בכ- 2,000 סופרמרקטים שונים בארה"ב. השיטה מעניקה ציון בריאותי בין 1 ל-100 לכלל המוצרים בסופרמרקט. החישוב מבוסס על אלגוריתם שמעניק נקודות פלוס למרכיבי המוצר הטובים, נקודות מינוס למרכיבי המוצר הרעים, וציון סופי משוכלל.

השלישית: Health Check, שמסמנת עם לוגו מיוחד מוצרים שעומדים בקריטריונים תזונתיים מחמירים שטובים לבריאות הלב.

הרביעית: שיטת הרמזור האנגלית, שצובעת את רכיבי המוצר הרעים: שומן, שומן רווי, מלח וסוכר בצבעי רמזור: אדום לרמה גבוהה, צהוב לרמה בינונית וירוק לרמה נמוכה.

ומה המסקנות לגבי (סוג) השיטה הדרושה?

במקום הראשון - השיטה הטובה ביותר היא שיטת Nuval (או שיטות דומות לה) עם ציון בריאותי (מדורג) פשוט וקל להבנה, באמצעות סימון תוויות מדף. החוקרים מציינים לחיוב את העובדה שהציון לוקח בחשבון גם את היתרונות וגם את החסרונות בכל מוצר. הנה דוגמא, שבה שקדים ואגוזי מלך טבעיים זוכים לציון 82, שקדים קלויים לציון 39, ושקדים קלויים בתוספת קינמון לציון 63. ועל זה נאמר: הכל ידוע והרשות נתונה...

במקום השני – שיטת הרמזור. השיטה פשוטה להבנה, אך דורשת השקעה רבה יותר של זמן. יחד עם זאת, החוקרים מציינים שהם פחות אוהבים שיטה שבה מתייחסים רק למרכיבי המוצר הרעים...

במקום השלישי – שיטת ה- Health Check. השיטה אמנם פשוטה ומהירה, אך במבחן התוצאה, היא אינה מחנכת להחלטות תזונתיות. אולי משום שמדובר בשיטה בינארית שאומרת 'כן' או 'לא'.

במקום האחרון – "השיטה הגרועה ביותר" היא שיטת ה- 'per cent daily value', שאומצה על ידי גורמים רבים בארה"ב, קנדה ואירופה, כי הצרכנים פשוט לא מעבדים את אוסף המספרים... החוקרים מציינים שהשיטה כל כך גרועה שהיא גורמת לצרכנים להיעזר בפרסומים על המוצרים, ואלו כאמור, במקרים רבים פשוט מטעים.

אז למה יצרני המזון האמריקאים, הקנדים והאירופאים (ואפילו כמה חברות ישראליות) בחרו להציג באופן וולנטרי אוסף של מספרים שלא ממש מועילים?

אומרים שכדי להקדים תרופה למכה – כדי שיוכלו להמשיך בתקשורת שיווקיות שמשרתת אותם מבלי שיכפו עליהם שיטה אפקטיבית שתסייע לצרכנים לקבל החלטות נכונות...

טוב שיש גם מעייני ישועה כמו שיטת Nuval ואחרות עליהן כתבנו בבלוג שלנו...

לא בכדי אמר הפרופסור David Katz, ממציא שיטת Nuval, שלאפשר ליצרנים לספק מידע בריאותי זה כמו לתת לשועל לשמור על לול התרנגולות...

webxp.UserStatus

webxp.rightMenuUp