webxp.searchbutton

קוד אדסנס

webxp.blog

DnnForge - NewsArticles

איך נלחמים במגיפת ההשמנה ובמחלת הסוכרת? בארה"ב כבר מזמן הסירו את הכפפות, כי במלחמה מתנהגים כמו במלחמה...
רוני גורדון / 2 אפריל 2014

תראו את קמפיין החוצות אשר השיק מייקל בלומברג, ראש העיר הקודם של ניו יורק -

תרגום: המנות גדלו ובהתאמה גם סוכרת מסוג 2 שיכולה לגרום לקטיעת אברים

אז כמו שאתם רואים, עיריית ניו יורק, בראשותו של מר בלומברג, ניהלה קמפיין הפחדה אגרסיבי, תוך שהיא חושפת את נוסעי הרכבת התחתית, באמצעות פוסטרים בוטים, לתוצאה האפשרית שכוס הקולה המוגדלת שהם שותים כעניין שבשגרה תוביל לתוצאה מעוררת פלצות – התפרצות מחלת הסוכרת וקטיעת איברים...

וזו הייתה רק ההתחלה! מייקל בלומברג גם קבע תקנות שהגבילו את גודל המשקאות שניתן למכור בעיר ניו יורק, אבל בית המשפט העליון קבע שהתקנות שרירותיות וקפריזיות והורה על ביטולן.

אז האם העיר ניו יורק הרחיקה לכת במלחמתה נגד המשקאות הקלים?

ייתכן. ויחד עם זאת נזקי מגיפת ההשמנה ומחלת הסוכרת הם כה רבים שהחיפוש אחר אשמים הפך לבלתי נמנע! - יש הטוענים שאם יש נזק, חייבת להיות חבות. מן ביטוי ששאול מעולם הנזיקין, שמשמעותו המעשית היא שמישהו צריך לשלם....

וניו יורק ממש לא לבד... למרות משב הרוח הצונן שהגיע מבית המשפט העליון, הוגשה בקליפורניה לאחרונה הצעת חוק לפיה כל משקה המכיל סוכר מוסף שסך הקלוריות שלו עולה על 75 קלוריות ל- 12 אונקיות, כלומר יותר מ- 21 קלוריות ל- 100 מ"ל, יחויב לשאת תווית בזו הלשון - 'מדינת קליפורניה מזהירה: שתיית משקאות המכילים סוכר מוסף, תורמת להשמנה, סוכרת ועששת'.

אז האם המלחמה במשקאות הקלים היא מעין 'ציד מכשפות' בגרסה מודרנית?

כן ולא. הצטרפו אלינו למסע בירור קצר בסופרמרקט של Meijer אשר הטמיע שיטת דירוג תזונתי של מוצרי מזון בשם Nuval, אשר מדרגת את כל המוצרים בסופרמרקט בציון של בין 1 ל- 100. ככל שהמוצר בריא יותר, הציון גבוה יותר. וההיפך! אספנו עבורכם מגוון מוצרים שקיבלו ציון נמוך במיוחד –

ציון 1 מתוך 100! -

בתמונה: משקה מוגז, עוגיות, שלגונים וופלים ללא גלוטן

 

ציון 2 (או 3) מתוך 100! -

בתמונה: מיץ ממותק, בייגלה מצופה שוקולד, שוקולד, חטיף דגנים מתוק - מלוח, ארטיקים ובייגלה עם ציפוי דמוי יוגורט

אז האם רק המשקאות הקלים תורמים להשמנה, סוכרת ועששת?

ברור שלא. וזו הסיבה שאנו אוהבים את נושא הדירוג הבריאותי שקובע קריטריונים תזונתיים אובייקטיביים ומדרבן את הצרכן לבחור מוצרים בריאים יותר מבלי לעשות דמוניזציה מיותרת ואפליה לקטגוריית מזון כזו או אחרת.

ומה עם הצורך שלנו במשהו מפנק (ולא בריא) מעת לעת?

בכן, רוב המומחים יציעו לכם להתמודד עם הדילמה בשתי דרכים (1) לבחור את המוצרים הטובים יותר בכל קטגוריה, ו-
(2) להסתפק במנה קטנה של עד... 100 קלוריות.

ולמה 100 קלוריות כגבול עליון? האם מדובר במספר שרירותי או בריאותי?

במידה מסוימת מדובר בגבול שרירותי. ברור שכאשר מדובר באוכל לא בריא, עדיף בתיאוריה להתנזר ובפרקטיקה להסתפק במנה קטנה, אבל בארה"ב יש את המונח Discretionary calories שהוא המקבילה ל- 'מנה מותרת'. כלומר, כמות מוגבלת של קלוריות ל- 'שיקול דעתו' של הצרכן, שיכולות להיות נטולות יתרונות בריאותיים, בכפוף לכך שהצרכן צרך דיאטה בריאה שסיפקה לו את כל אבות המזון, הויטמינים והמינרלים שהוא זקוק להם. וכך, לפי הנחיות התזונה לציבור האמריקאי, אפילו בדיאטה חריפה של 1000 קלוריות ביום, מותר 165 קלוריות של 'פינוק', בתנאי ששאר התפריט הינו בריא ומזין! הנה תראו את הטבלה מתוך הנחיות התזונה לאמריקאים שפורסמו ב- 2005-



אבל, במידה אחרת, ככל שמדובר באנשים שיש להם נטייה לסוכרת, נראה כי מדובר בגבול בריאותי, כפי שנכתב בפוסט מקסים (מתורגם מאנגלית) בשם 'בשבחה של אריזת ה-100 קלוריות':

'...שמי קארלי ואני חולה בסוכרת מסוג 2 וזה אומר שאני חייבת להקפיד יותר מרוב האנשים על ההחלטות התזונתיות שאני מקבלת. קיבלתי חדשות מדהימות בחודש נובמבר שעבר מרופאת המשפחה שלי, שאמרה שבתוך פחות מארבעה חודשים הצלחתי להוריד את תוצאות בדיקת ה- A1c שלי למספרים נורמאליים...

כמו כולם, אני אוכלת את הנשנושים בסוף היום. כאשר נאמר לי לראשונה שאני חולה, חשבתי שאצטרך לוותר על כל החטיפים שאני אוהבת. ובכן, הרופאה שלי אמרה לי שאני לא צריכה לעשות ויתורים גדולים כחולת סוכרת והיא צדקה. אני מטורפת על אריזות ה-100 קלוריות שנמצאות על המדפים מזה כשנתיים. כאשר ראיתי אותן לראשונה, חשבתי שמדובר בגימיק של דיאטה, אבל אז יום אחד החלטתי לנסות. מצאתי, כאשר ערכתי בדיקות דם אקראיות, ש-100 קלוריות נראה כמו מספר הקסם עבורי. כאשר אני חשה תאווה לעוגיות למשל אני חוטפת מארז של עוגיות Keebler בטעם שוקולד מנטה וזה מרגיש כאילו זה עונה על הצורך הרגעי למשהו קטן ומחזיק אותי עד לארוחת הערב.

לעיתים נדירות, אם בכלל, אני רואה עלייה ברמת הסוכר שלי אחרי אכילה של אריזה כזו, אך אני נזהרת כאשר אני מפנקת את עצמי. אני אוכלת רק אחת כזו ורק אם עברו שעתיים מאז הארוחה האחרונה ויש עוד לפחות שעתיים עד הארוחה הבאה. אני יודעת, אני יודעת שחתיכת פרי טרי טובה יותר עבורי, ופעמים רבות אני אוכלת מנדרינה או תפוח, אבל זה לא ריאלי לוותר לחלוטין על "הדברים הרעים"...

ביקרתי הבוקר כמה אתרי אינטרנט כדי לראות מה אומרים על מארזי ה-100 קלוריות הללו ובחלקם הגדול המוצרים זוכים לתשבחות, אבל יש גם חסרונות. אחד מהם הוא המחיר. זה נכון, הם קצת יותר יקרים, שזה מה שתמיד קורה עם מוצרים שארוזים באריזות נוחות.

אני נאנחת. יכולתי ככל הנראה לחסוך קצת בלקנות אריזה גדולה, לשקול את החטיפים ולחלק אותם בעצמי לשקיות עם סגירה חוזרת, אך זה דורש זמן ויש גם את הגורם של כוח רצון. כמה קשה יהיה לא לדגום פה ושם את החטיפים כאשר אני אורזת אותם. כוח רצון זה משהו שאנחנו נאבקים בו... נכון?...'

אז איך מתמודדים עם מגיפת ההשמנה ומחלת הסוכרת?

בהסברה? בהפחדה? בדמוניזציה? בחקיקה? בחינוך?

אנחנו במועדון ה-100 חושבים בעיקר על הנגשה והעצמה של הצרכן. ככל שיהיה קל יותר לספור קלוריות, לעמוד בפיתויים ולבחור במוצרים הבריאים יותר, יותר אנשים יאמצו אורח חיים בריא.

 

webxp.UserStatus

webxp.rightMenuUp